צבעי ארץ ישראל

לפעמים לא צריך להתרחק כל כך רחוק, גם בארצנו הקטנה יש מקומות מלאי קסם וצבע שאני ממליצה בחום לבקר בהם. לפני עידן הקורונה הייתי מבלה את רוב זמני הפנוי במסעות רגליים בערים שונות בארץ, כי בתפיסת עולמי, רק דרך הרגליים מגלים פינות חמד נסתרות, קסומות וצבעוניות.

הפעם אני לוקחת אתכם איתי בסיור וירטואלי בארצנו המיוחדת ואתחיל עם צפון הארץ.

את הסיור בצפת שערכתי ביחד עם עוד שלושה סקרנים כמוני לא אשכח. המדריכה הודיעה לנו שאין ביכולתה לערוך לנו את הסיור שתואם מראש, ואנו מצאנו את עצמנו משוטטים והולכים לאיבוד יחדיו ברחובות הנסתרים של צפת. צפת מאופיינת לרוב בעיצוב גלילי, משחקי אבן וכחולים ולכן הופתענו לגלות באחד מן הרחובות הצדדיים הפתעה צבעונית.

שימוש בצבעים עזים הוא בהחלט לאמיצים בלבד ובאזור שמאופיין יותר בכחולים וטורקיזים נוצר קונטרסט עם המון חן בנוף הגליל האפרורי.

אם עוררתי בכם חשק לטיול רגלי ואתם קופצים צפונה בשבת הקרובה אתם חייבים לבקר בתרשיחא ואני מבטיחה כי צפויה לכם בנוסף גם הרפתקה קולינרית. את היום תתחילו עם קפה ומאפה במאפיית שאהין הנקראת גם מאפיית הלחם הטוב. קרואסונים מעולים ולחמים שמוגשים בין הסמטאות העתיקות של תרשיחא באווירה קסומה. ומשם תמשיכו לשוטט להנאתכם בסמטאות העיר. אמנם הקסם מתרכז בעיקר ברחוב אחד אבל זריקות הצבע שניתן למצוא בפינות השונות עושות את כל ההבדל. כל הצבעים, הנופים והריחות מתערבבים יחדיו לחוויה שפשוט אסור לפספס.

על צלע ההר בכפר תקוה ניתן למצוא את יקב טוליפ הצמוד ליישוב קטן ופסטורלי לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים. חוץ מיופיים של בתי הישוב מאוד מרגש לצפות בחיבור היוצא דופן והמוצלח של העסקת חברי הקהילה ויצירת הפלטפורמה להשתלבותם בשוק העבודה כאחד האדם.

בחיפה, באזור ואדי ניסנאס בין כל הבניינים החומים אפשר למצוא הפתעות חבויות כמו בניין כחול מקושט באיור אדום.

או מדרגות גן האם שלכאורה נראות רגילות אך אם באים לעלות בהן מגלים כי הן נצבעו בצבעי הקהילה הגאה. אלו בדיוק הדברים הקטנים שמוסיפים יופי באפרוריות האורבנית של העיר.

במרכז הארץ התאהבתי בשווקים של נווה צדק. השכונה נוסדה בשנת 1887, 22 שנה לפני ייסוד תל אביב, על ידי משפחות יהודיות שרצו לגור מחוץ ליפו הצפופה והדחוסה. בימי מלחמת העצמאות ניזוקו חלק מבתי השכונה והיא נחשבה לשכונה ענייה, מוזנחת מה שהוביל לנטישתה. בתחילת שנות השמונים של המאה ה-20 החלה מגמה של חזרה לשכונה, בעיקר של צעירים, ובהם אומנים רבים, אשר מצאו בנווה צדק סביבת חיים מתאימה לסגנון חייהם. התושבים החדשים החלו לשפץ את בתי השכונה ההרוסים, והפיחו בה רוח חדשה.

אם כבר קפצתם לביקור בתל אביב, אל תפסחו על פלורנטין.

השכונה הוקמה בשנת 1927 מדרום לשכונת המרכז המסחרי, על-פני פרדס רחב ידיים. השכונה תוכננה כשכונה בורגנית המשלבת עסקי מלאכה, תעשייה זעירה ומסחר, לצד בניינים בני 3 עד 4 קומות שרחובות צרים ביניהם.

התפתחות הערים וקצב הבנייה קפץ משמעותית בשנים האחרונות, מה שהוביל לכמות ענקית של גורדי שחקים עם נראות תעשייתית מאסיבית בכל רחבי הארץ. כחלק מהרצון לרכך את הנראות ולהפיח חיים באפרוריות העיר הוכנסו במבנים צבעים המייחדים את אותם בניינים וגורמים להם לבלוט על פני כל השאר.

אדריכלות אורבנית זו ניתן למצוא במוקדים שונים מדיור מוגן ברחובות, למגדלי נאמן בתל אביב, פארק תעשייה בשוהם ועד פארק תעשייה והיי טק במודיעין.

הסיור הוירטואלי ממשיך דרומה לים המלח.

האסוציאציה הראשונה שעולה כשאומרים ים המלח היא אפרוריות, שממה ושיממון אך לא הרבה יודעים שבדרך לים המלח ישנו קיבוץ מופלא בשם קליה.

קַלְיָה הוא התנחלות וקיבוץ ישראלי הממוקם בצפון ים המלח, כ-40 ק"מ מירושלים, כ-11 ק"מ דרומית לעיר יריחו, בתחום המועצה האזורית מגילות. הקיבוץ מבוסס בעיקר על חקלאות ותיירות. בין ענפי החקלאות של הקיבוץ ניתן למצוא גידולי שדה, מטעי תמרים, רפתות, לולים וחוות סוסים.

במשך 40 שנה מבני הבטון עמדו נטושים עד שתושבי המקום החליטו בדרך מקורית ביותר להכניס צבע על ידי הפיכת המבנים לגלריה פתוחה של ציורי קיר וגרפיטי, אשר נקראה: "גלריה מינוס 430". היוזמים גייסו בהתנדבות אמני גרפיטי וציירי קירות מוכשרים מישראל ומהעולם לקשט את קירותיו המאפירים של המחנה הנטוש הזה באינספור צבעים ואיורים.

אני יכולה להמשיך לדבר שעות על גבי שעות על פינות החמד הקיימות כאן בארצנו אבל אני ממליצה לכם בחום לנעול נעליים נוחות ולאפשר לעצמכם ללכת לאיבוד בתוך הרחובות ולגלות טונות של אושר בצבעים.