בכל פעם שאני מסיימת עבודה על הבית

אז יש בי אושר עצום וקצת כווץ’ בלב.

כי תהליך שנמשך שנה וחצי ושנתיים שבהם אני נקשרת לאנשים שבחרו בי לעצב את ביתם

ואז זה נגמר. ואני ידועה כאחת שקשה לה לסיים תהליכים במיוחד אלו הקשורים לנפש.

והבית הזה, כמו כל הבתים שאני מעצבת

נכנס לי לתוך הלב והנשמה.

עדינות מרגשת בכל החזיתות.

זה הבית הזה עבורי ועבור מי שגר שם.

בית פסטלי, הומוגוני, שמביא איתו מן המודרני, מן הכפרי , נגיעות של בוהו

תכלתים, ירקרקים, ורדרדים, סגלגלים, טורקיזים

הרבה צבעים ויחד עם זאת שקט ונקי ועדין

בדיוק כמו שרצו בני הבית.

וכמו בכל פרויקט – גם בפרויקט הזה למדתי

*למדתי על עוד עולם של משפחה, את הדינמיקה שלהם, את הקסם שקורה שם

* למדתי איך להשתמש בצבעים רבים ועדיין לשמור על שקט

*למדתי שכל ילדה היא עולם וכל אחת עם הצבעים והגוונים שהיא רוצה לעצמה: ילדה שאוהבת סוסים ומדע ואמנות וילדה שאוהבת חדי קרן וקשתות וילדה מתבגרת שאוהבת לבבות

וכל ילדה אוהבת עולם קסום אחר.

* למדתי שהעדינות שנמצאת בליבם ונשמתם של מי שגר בבית מבקשת לצאת בצבעים, בחומרים, בטקסטורות, בצורות.

תודה שבחרתם בי לעצב עבורכם את הבית, תודה על הזכות