לפעמים נדמה לי שמי שמעצב את הבית באמת הם הלקוחות שלי. אני שם, תמיד, אני מעצבת ושוקדת על תכניות העבודה ומפקחת בשטח ובוחרת צבעים וחומרים וקושרת הכל ועדיין, מי שמעצבים בסוף את הבתים, הם הלקוחות עצמם שבאים עם סיפורי חיים מעניינים וכשהם מספרים את הסיפור שלהם ואת מה שהם רוצים – אז נולד כבר העיצוב מתוך המילים שבחרו לספר לי על עצמם
שלושה דברים זכורים לי היטב מתחילת התהליך.
1.את הבית הרגשי שהם רצו
2. לשמר דברים מהבית שהיה שייך לסבא וסבתא ואז לאבא ואמא ועכשיו לילדים ולנכדים
3. להכניס משהו חדש, למשפחה שעוברת לבית שעובר מסב לאב לבן
אז זה הבית שעונה על ההגדרה: הבית הרגשי
שישן וחדש רוקדים שם בהרמוניה מושלמת.
הנוסטלגיה והעתיד משחקים משחק מדהים
הצבעוניות והמונוכרומטיות נמצאים שם אחד בשני
חלונות אלומיניום שחורים לצד החלונות המקוריים הקשתיים של הבית
אריחי פורצלן דמוי בטון לצד דלת ומעקה שהסבא בנה במו ידיו ועל הדלת טוק טוק מנפחות שייצר האב ולתוך כל הזכרונות והרגש יצקנו לתוך הבית את החיים החדשים של המשפחה הקסומה הזו.
חומרי הבטון והפורצלן לצד טייחים מינרליים ופרקט עץ שמחמם את הנשמה ואת כפות הרגליים.
וזה רק חלק מהחגיגה בגוף שהבית הזה עושה
את שאר החגיגה – התמונות מספרות בניצוחה של החברה שלי, הצלמת שלי שמצליחה כמו קסם,