מכירים את ההרגשה שנכנסים לבית
וכלוב הצלעות מתרחב מעצמו,
כאילו הגוף מבין לפני הראש –
שכאן מותר ללב לגדול?
ואז מגיעה נשימה עמוקה,
כזו שממלאת את הריאות
ומביאה איתה שקט, שמחה, חום.

אז הנה…
יש רגעים שבהם אני נדהמת.
כן, גם אחרי יותר מ־15 שנה בתחום.

נדהמת לראות את המשפחה היקרה הזו מתרגשת מהבית שלהם באמת.
משפחה שאוהבת  את הבית בצורה שקשה להסביר במילים.
נדהמת מהתרגשות של משפחה שלמה –
מהורים, מילדים –
שכולם היו חלק בלתי נפרד מהתהליך.
מההתמסרות, מההתרגשות, מהרצון המשותף ליצור מקום אחד שהוא בית.

וזה בדיוק הפרויקט הזה.

משפחה היא ערך עליון.
וזו המהות של הבית הזה, ושל האנשים שגרים בו.
הבהירות, הניקיון הצורני,
פלטת הגוונים הרכה שמרחיבה את הלב –
כולם מפנים מקום לערך אחד ברור:
חיבור. משפחתיות. ביחד.

הבית מתמלא בזה.
מתמלא בחיבוק שלהם,
בריחות של בישולים ועוגיות (ואני יכולה להעיד – הן מעולות ממש),
בקולות, בצחוק, בנוכחות.

אז מה בוחרים כשמבקשים להדגיש חיבור ומרחב נשימתי?

צורות מעוגלות.
רכות. זורמות.

שולחנות ללא פינות –
בסלון, בפינת האוכל –
כאלה שיושבים סביבם וכולם מול כולם.
כולם פוגשים עיניים.
כי חיבור אמיתי נוצר רק כשיש מבט.

העגול והרך חוזר שוב ושוב:
בגופי התאורה מעל האי,
בחריצים העדינים והמעוגלים במגירות,
במראה שבכניסה עם פינות רכות,
בכיסאות, באביזרים, בפרטים הקטנים.
בכל מקום שבו אפשר –
בלי רעש, בלי דרמה,
רק דיוק שקט.

התאורה בבית משחקת תפקיד מרכזי.
רכה, עוטפת, נעימה.
כזו שמתאימה לערב חורפי,
לכוס תה, לכירבולית,
ולעוגייה טובה. (והעוגיות שלהם תמיד טעימות 🙂 )

הטקסטיל אריגי, מזמין,
והגוונים –
לבן, מוקה, אבן –
על מנעד עשיר ועדין של בהירים,
יוצרים תלת־ממד שקט ומדויק.
כמה עומק יש בפשטות,
וכמה עניין אפשר לייצר
דווקא כשבוחרים באור.

ובסופו של דבר,
מעבר לעיצוב, לצבעים, לצורות –
יש ערך אחד שחשוב לפגוש שוב ושוב:
המשפחה שלנו.
הבית שלנו.
המקום ששייך רק לנו
ולמי שאנחנו אוהבים.

תודה למשפחה היקרה הזו על הלמידה של הערך החשוב ביותר
תודה שאיפשרתם  לי לפגוש את זה שוב.
תודה על האמון,
ועל הזכות להיות חלק מהערך הגדול הזה.

כי בדברים הקטנים –
אך החשובים באמת –
שם נמצא החיבור.