הלב שלי בשמיים.
מהבית הזה.
מהאנשים שגרים בו…
בכל פעם שתיכנסו אליהם תקבלו חיבוק ענקי כזה, תמיד עם חיוך, תמיד עם מלא אהבה. הכי אני אוהבת שהתוצאה משקפת את מי שגר בבית.
והבית הזה מראה את הסקרנות לחקור חומרים,
את השמחה לנסות שילובים
ואת האומץ לקחת את כל מה שמסקרן אותם ולהכניס אותו הביתה.
אחד החיבורים שהכי מרגשים אותי כאן נמצא ממש במפגש שבין הרצפה לקיר. לרצפה הם בחרו רזינה שבאה מהעולם התעשייתי.
יש בה משהו חלק ורציף, והעין יכולה לעבור מקצה אחד של החלל לקצה השני בלי להיעצר.
על הקירות פוגשים את הטיח המינרלי של חברת ארכו, טיח מסורתי מחומרים טבעיים שמגיע מעולם השימור של מבנים עתיקים.
והקסם.. בשעות מסויימות של היום האור נכנס הבית מגלה בו גוונים והבדלים קטנים במרקם, במיוחד כשהטיח עוטף את הקשת בפינת האוכל. שם, בין הרצפה החלקה לקיר שיש בו עקבות של יד עובדת, במעקה זכוכית שעליו האור נשבר והופך לקשת של צבעים על הקיר , על הרצפה
החדשני ומסורתי רוקדים ואלס.
לטיח הקש יש יופי משלו.
כשמתקרבים רואים את הסיבים הדקים ששזורים בתוכו. כל סיב פונה לכיוון קצת אחר
ופתאום מגלים כמה פרטים יש במשטח שמרחוק נראה כל כך שקט.
הבחירה להכניס את המרקם הגולמי הזה לצד הרזינה. ללא ספק בחירה משובחת.
יש רגע אחד שמחבר את הכל
בפינת האוכל יש רגע שמחבר את הכול. דרך הזכוכית של השולחן העגול רואים את בסיס העץ שלו ואת רצפת הרזינה שמתחתיו. מאחוריו, בתוך קשת הטיח, רואים את הסיבים של מדפי העץ שעליהם יושבים הפסלונים הקטנים. הבד הארוג של הכיסאות מוסיף רכות, והווילון השקוף למחצה מסנן את האור שנופל על הקיר. כל כך הרבה טקסטורות בפינה אחת, ומה שמרגישים בה הוא דווקא עדינות.
וכשאני מסתכלת על התמונות, אני חושבת כמה הבית הזה דומה להם – למי שגר שם
יש בו מהתעוזה שלהם לחבר בין עולמות רחוקים,
ויש את הרעיונות המטורפים המדהימין שהם באו איתם כמו להוציא טלויזיה מתוך הרצפה
ויש בו אותה חמימות והחיבוק שאני פוגשת בכל פעם שהם פותחים את הדלת עם חיוך.
ויש את השקט הבריא הזה שנמצא שם
וברור לי יותר מתמיד שמי שגר שם , הם ומה שהם , כל כולם נמצא שם בכל פינה בבית
בית כזה ואנשים כאלה
שברגע שנכנסתם לשם
אתם לא רוצים לצאת
בהבטחה
תודה לכם על הזכות לקחת חלק בקסם הזה




































