כשהגעתי לבקר , שלושת הילדים ישבו מסביב לשולחן וציירו, והמנורה השמחה הכתומה דלקה והאור האיר אותם באור חם
עמדתי במרפסת ובהיתי בהם והלב שלי התמלא בחום עד לחלל הבטן.
התרגשתי לראות את הקסם הזה שנקרא בית
עם ילדים שחשים את הביטחון שאבא ואמא יודעים לתת. את המתוקים האלה שאולי אפילו לא מבינים בגיל כל כך קטן כמה ברי מזל הם וכמה ברת מזל אני שזכיתי לקום כל בוקר לעבודה שבה אני חלק קטן מהקסם הזה שנקרא בית.
מכירים את הבתים האלה שמכינים נס קפה עם איזו עוגת גבינה באסקית או עוגת שמרים נוטפת שוקולד חמימה.
מתיישבים בסלון עם כירבולית ובחוץ גשום וכל מה שאתם רוצים לעשות זה לא לצאת מהבית הזה….
זה הבית
זו התחושה
יש בתים שהצבע שלהם נשאר איתי.
אז למשפחה המופלאה הזו, משפחה עם הנשמות הטובות
זו שתקבל אתכם תמיד עם חיוך וחיבוק ענק.
תודה לכם 
בבית הזה זה הירוק הרך, העץ החם, הכתום שמעל שולחן האוכל. שילוב שיש בו רוגע, אבל גם שמחה. כזה שגורם לי לרצות למשוך כיסא, לשבת ולהישאר עוד קצת. כשאני מתבוננת בתמונות, אני חושבת על המקום שצבע מקבל בתוך החיים שלנו. כמה עדינות יכולה להיות בו, וכמה נוכחות. איך הוא עובר בין החדרים, פוגש בכל פעם חומר אחר, אור אחר, ובכל זאת מחבר את הכול לתחושה אחת של בית.
אני אוהבת את היחסים שנוצרים כאן בין החומרים. את הסיבים והגוונים של העץ לצד החזיתות החלקות. את הקווים הכהים בתקרה מול הרכות של הנגרות המעוגלת. את האופן שבו כל חומר מקבל מקום, ומשאיר מקום גם לאחרים.
ובתוך כל אלה נמצאים הפרטים הקטנים. המפגש המעוגל בקצה הארון. משענת של כיסא. אור שנופל על שידת עץ ליד המיטה. שני צפרדעים קטנים בנישה ורודה בחדר הרחצה 
פרטים שמזמינים להתקרב, להתעכב, לגלות עוד משהו.
כמעצבת וכמי שחוקרת צבע, המפגשים האלה תמיד מסקרנים אותי. גוון אף פעם לא עומד לבדו. הוא משתנה ליד העץ, מתרכך באור, מקבל עומק לצד גוון אחר. ומתוך כל הבחירות האלה נוצרת התחושה שנפגוש בכל יום, כשנפתח את הדלת.
וזה אולי הדבר שהכי מרגש אותי בעשייה הזו.
לדעת שהמחשבה על צבע, על חומר, על קו ועל אור הופכת בסוף למקום שחיים בו.
מכינים קפה.
יושבים סביב השולחן.
מתעוררים לבוקר חדש.
בית 
ותודה לכם אהובים שלי, לקוחות יקרים שלי שבחרתם בי ללוות אתכם בתהליך הזה

























