לונדון בצבעים
ללא ספק אחת החוויות היותר משמעותיות בחיים שלי.
החלטתי, לקראת גיל 39, לטוס ללונדון ולטוס לבד. למסע קטן של צבעים ומוזיאונים.
למסע של עיצוב.
לונדון התגלתה אלי ברוב צבעים וגוונים שלא חשבתי שאפגוש. בדמיונות שלי היא הייתה אפורה וקרה. הבנתי שהצבע נמצא שם כי הוא בכל מקום, אך לא ידעתי עד כמה.
קניתי ספר מעולה על לונדון, גילגלתי עמודים בגוגל וקבוצות על לונדון בפייסבוק. בכל זאת פעם ראשונה לבד בחו”ל. רציתי שזו תהיה חוויה בלתי נשכחת.
בין כל התכנונים והמסלולים והמוזיאונים שקבעתי עם עצמי לעבור בהם,השארתי שעות פנויות לשיטוט ברחובות ובסמטאות.
שעות שבהם אלך לאיבוד
הכנתי את הימים ואת הדקות אך השארתי לי זמן ללכת לאיבוד.
והלכתי לאיבוד!
נייד בתוך התיק, מצלמה בהיכון, נעלי ספורט נוחות זה כל מה שהייתי צריכה איתי.
ללונדון הגעתי באמצע הלילה ומבעוד מועד הזמנתי מלון ליד נמל התעופה סטאסטאד. שם חיכתה לי הפתעה נעימה. בית מלון צבעוני במיוחד.
התחלה מעולה עבורי למסע הקטן שלי.
בפעם הראשונה שהלכתי לאיבוד ברחובות לונדון הגעתי למקום קסום.
כאילו שאלפי פיות ביקרו בו.
נילס יארד (Neal’s Yard)
סמטה שמתחבאת בדרך לקובאנט גארדן, קל מאוד לפספס אותה, צדדית ונסתרת ומלאת קסם.
חייכתי מאושר כשנכנסתי לשם וכמות הצבע שספגתי השאירה אותי מחויכת לכל היום. צבע שנזרק מכל פינה ומכל עבר. אי אפשר להיכנס לסמטה הזו ולהישאר אדיש לה. הלב מתמלא בכמות צבע כזו שמספיקה לשמח עולם.
עוד מקום קסום ללכת לאיבוד הוא: שוורדיץ’
שכונת שורדיץ’ היא חלק מרובע Hackney שבאיסט אנד – מזרח לונדון.
מקום שפעם היה זירת בילויים. בגדי יד שנייה, בוטיק שוקולד, חנות מאפים ובייגלים ומה לא. חנויות ססגוניות וגרפיטי שמקשט את הרחובות. מציירי קירות רבים ומפורסמים קישטו את הרחובות. ממליצה להזמין סיורים (באנגלית או בעברית). המקומיים יודעים את המקום על כל הסמטאות הקסומות שלו וכל זאת בליווי הסברים מרתקים.
הדרך לשוורדיץ מרתקת. לכאורה ישן ואפור ומדי פעם מופיע מבנה גדוש בצבע עז שמשמח את כל הרחוב האפור
הטיוב (התחתית של לונדון) היה הרכב הצמוד שלי בימים בהם שהיתי שם. חלק מתחנות הטיוב גדושות צבע ועם מיצגים בתלת ממד.
סיימתי את הסיור בשורדיץ’ שארך כארבע שעות. חנויות קסומות, מצחיקות, מרגשות. כל חנות והסיפור ההיסטורי שלה.
רגע לפני שעליתי לטיוב צילמתי את הגרפיטי המופלא הזה וגם הוא שטף את היום הקריר בצבעים חמים.
לאן שהבטתי הוא חיכה שם, הצבע העז, כאילו שמשהו בא עם דליים של צבע ושטף את הקירות.
לונדון היא מן מילה נרדפת למוזיאונים
מוזיאון ההיסטוריה, הטבע, הצילום, ויקטוריה ואלברט, טייט…
כחובבת מוזיאונים, לונדון הייתה עבורי “המקום” לשטוף את העיניים והמוח.
מוזיאון הטייט מודרן, מוזיאון לאמנות מודרנית והוא חלק מגלריית טייט.
ואחרי כל היצירות המופלאות שנמצאות שם דווקא מה שמשך את עיני הוא הבחור שעמד בכניסה למוזיאון.
כי צבע נמצא מן הסתם גם על אנשים ברחובות…צריך רק להסתכל.
ביציאה מהמוזיאון עמד שם איש אחד שהביא צבע אחר לעולם.
הוא עמד שם במשך שעה והפריח צבע לאוויר הקר.
ואז הרשיתי לעצמי ללכת לאיבוד, שוב.
בכל פעם שהייתי שם…ב”ללכת לאיבוד”, גיליתי עוד צבע.
חנות מפתיעה בצבעים שלה הייתה חנות בוטיק של שוקולד.
לא ציפיתי להיכנס לחנות שוקולד ולפגוש את הקירות הללו.
מראה מזהב ופיתוחים, כסא שחור מקטיפה עם גב משענת שנושק לתקרה.
אדום עז מכסה את קירות החנות ומוכרת מקסימה שחייכה לכל מי שנכנס.
בניגוד לצבעים של בוטיק השוקולד, היו רחובות אחרים, פסטלים, רגועים, מלטפים ושקטים.
ולרגע הייתה מנוחה לעין מכל הצבעים העזים והרווים שחוויתי עד כה.
שכונת יוקרה, שקטה ואת היקר הזה מרגישים כבר בכניסה לרחוב. שקט מוקפד ונעים.
בין לבין, בשיטוטים שלי, בשקט שלי, במקומות שהלכתי לאיבוד פגשתי עוד גושי בניינים, מכוניות אנשים מוזרים וצבעוניים, הרי הוא נמצא בכל מקום, בכל דבר.
כל מה שצריך זה להתבונן. הוא שם בשפע והוא ממלא את החיים שלנו בכל רגע נתון.
ולונדון שחשבתי שתהיה יותר אפורה ממה שראיתי, שחשבתי תהיה יותר קרה התגלתה אלי במקום תוסס וצבעוני כמו שלא חוויתי עד כה.
וכן, ללא ספק עוד אחזור לשם…למסע נוסף של צבעים
