הצבע שכולם רצו לגנוב.
מה שמדהים בכל הסיפור הזה הוא העובדה שכלכלת ספרד נשענה בין היתר על כנימה קטנה ותמימה שייצרה את הצבע האדום.
זה מתחיל עם כיבוש מקסיקו על ידי הספרדים. מספרים שלאחר הכיבוש המושל הספרדי טייל בשווקים של מקסיקו ונתקל בכנימות הקטנות ואדומות באחד מהדוכנים. הוא התעניין בכנימות שנקראות “קוכינאל” ומצא תעשייה שלמה של צביעת בדים בצבע אדום שמופק מהכנימה הקטנה.
מי היא כנימת הקוכינאל?
הכנימה חיה אך ורק על קקטוס מסוג מסוים שגדל בדרום ומרכז אמריקה. מה שמיוחד בכנימה הזו שהיא מכילה כמויות של חומצה כרמינית. והחומצה בעלת צבע אדום. בתרבויות המאיה והאצטקים היו מייבשים את הכנימות, טוחנים אותם לאבקה ועם האבקה האדומה היו צובעים את הצמר והבדים.
עם גילוי אמריקה, ספרד כובשת את מקסיקו ומבינה את שהאוצר האדום הוא שיביא את העושר. הצבע האדום מקבל מעמד של זהב. והספרדים מפתחים מסחר ומייבאים את הכנימה לאירופה.
קהל היעד של הצבע האדום היו אנשי המלוכה והכנסייה. פשוטי העם לא יכלו להרשות לעצמם רכישה של בגדים אדומים והסיבה הייתה כוח אדם ואלפי כנימות.
נדרשו שלושה חודשי עבודה של פועל ו 150 אלף כנימות כדי לייצר גלימה אחת.
אז היכן שהיה אדום, שם היה הכסף.
ספרד שמרה בקנאות רבה על הצבע האדום, התעשרה, סחרה וגדלה בזכות כנימה קטנה ותמימה.
כשהצבע האדום העז מגיע לאירופה הוא תופס את מקומו של האדום שהופק מצמח הפואה ומתולעת השני ששימשו את צבעי הטקסטיל באירופה. האדום הקוכינלי הופך לאופנתי בקרב עשירי אירופה ולמרות המחירים היקרים הוא נחטף.
ספרד נהנית מהעושר האדום עד שהצרפתים מנסים לגנוב את הכנימה ושולחים צעיר עקשן וחצוף להתחבב על המושל הספרדי. הצעיר ששאל יותר מידי שאלות עורר את חשדו של המושל. הוא גונב קקטוס שעליו כנימות ויוצא למסע ארוך עד סנטו דומינגו (האיטי של היום).
הכנימה והקקטוס לא שורדים באקלים של אירופה והרעיון להתעשר מגניבת כנימות גווע.
ספרד מנסה את מזלה ומנסה לגדל גם היא את הכנימה מחוץ למקום הטבעי לה ונכשלת גם היא.
המונופול של ספרד על הצבע האדום מסתיים בסוף המאה ה 19 כשהאדם מגלה את הצבעים הסינטטים.
עוד עובדות מעניינות באדום שכדאי לדעת.
זה לא סוד שהאדום הוא צבע שתופס את תשומת לבנו מהר יותר מכל צבע ולכן הוא נמצא ברמזורים, בתמרורים ובשמלה של ג’וליה רוברטס באישה יפה.
מחקרים רבים הוכיחו כי אדום מגביר את הפעילות המוחית ומעלה את הדופק ואת קצב פעילות הלב מה שגורם לנו לתחושת רעב או לבטא תשוקה. חיות רבות מאדימות באף, בישבן, באזור החזה בתקופת החיזור וכן גם האדם מסמיק כשמחזרים אחריו.
אז כן, כדי להכניס תשוקה לחיים שלכם אדום ללא ספק יספק את העבודה.
אבל היזהרו בו! הוא חצוף ומוחצן ומשתלט. יותר מידי ממנו מתיש את העין, המוח והגוף.
אז מה המינון? זכרו כלל…
הצבע כמו בטבע. האדום מופיע בטבע במינון נמוך ביחס לשאר הצבעים: חיפושיות ושאר חיות קטנות או ארסיות ואם יופיע בשדה גדול של כלניות הרי זה יהיה לפרק זמן קצר.
וכך מומלץ להתייחס אליו. מנות קטנות. כן לתשוקה, לא להתשה.
התגובות שלנו הופכות להיות קיצוניות יותר למראה צבעים אדומים ולא, אנחנו לא יכולים להישאר אדישים למראה הצבע הזה. הגוף שלנו מגיב מיד.
והמטדור? ההוא שמנפנף בבד האדום כדי לגרום לשור להגיב, יכול בהחלט לנפנף עם בד ירוק כי השור הוא בעל ראיה דיכרומטית ואינו מבחין בצבעים.
