הצבעים של רומניה
הם הורידו אותי בכניסה לכפר וחיכו לי בקצה הרחוב.
ירדתי מהרכב, לקחתי את המצלמה ונתתי לכמויות הצבע המטורפות שהיו שם
לשטוף לי את העיניים ואת הנשמה.
הצבעים של רומניה.
אז מה ראיתי שם? צבעים עזים, נועזים, חצופים, צבעים בלי פחד, בלי חשש.
האנשים שצבעו את ביתם, שעשו בהם שימוש כנראה ידעו מה הם עושים.
ותוך כדי שאני מצלמת עוד בית ועוד בית ועוד בית ולא יכולה להפסיק, שני פועלי בניין על גג רעפים צועקים לעברי ברומנית.
אני לא דוברת רומנית אך לפי סימני הידיים שלהם הבנתי שהם רוצים לדעת מה אני עושה ומדוע אני מצלמת את הבתים שלהם.
הם מדברים ואני מחייכת אך לא מבינה מילה ומנסה להסביר להם באנגלית שאני לא דוברת את השפה.
קצת כמו שיח בבל כולם מדברים ואף אחד לא מבין.
אבל הייתה מילה אחת שאמרתי והם הבינו COLOR ( צבע ברומנית culoare.)
ומשם זה היה פשוט מדהים כי מילה אחת נדרשה כדי להבין שיח
שלם. ומה שעוד יותר הדהים ששוחחנו עוד דקה שתיים מבלי להבין
מילה אחד של השנייה ויחד עם זאת הבנו הכל.
וזהו כוחו של הצבע.
צבעים שמחברים בין אנשים. אנשי הכפר הזה ברומניה מוקפים
בכל כך הרבה צבעים ואני בטוחה שכל תושב לא בהכרח אוהב את
כל הצבעים מסביבו אך הוא חי איתם ומתרגל אליהם ואולי לומד
לאהוב אותם והצבעים השונים הופכים חלק טבעי בנוף שלו.
וכל הצבעים ביחד יוצרים מראה כל כך שמח וכל כך כייף לחיות בשמח
הזה ללמוד מהצבעים.
קצת מהבתים של רומניה
הכפרים בהם טיילנו ברומניה אופיינו ברחוב ראשי שדרכו עברו המכוניות והרחוב הראשי בכל כפר היה צבעוני מאוד.
מה שהיה מעניין עוד יותר הוא שהבתים צמודים זה לזה וכל בית צבוע בצבע שונה מהבית השכן לו.
מבחור מקומי הבנתי כי את הבתים בנו בצפיפות כדי לנצל את השטחים וכדי לא ליצור סמטאות.
ובנוסף שיטת הבניה הזו גרמה לחצרות פנימיים בהם יכלו הילדים לשחק בבטחה.
לא רק בכפרים. גם בערים שיטת הבניה הזו קיימת. סיגישוארה.
עיירה מדהימה שנבנתה בימי הביניים ונשתמרה עד היום. הצבע שולט גם בה.
כל מבנה בצבע אחר ואיכשהו הצבעים כולם עובדים מעולה ובהרמוניה.
כמו בכל מקום בעולם (כמעט) הרחוב עם המטריות תמיד מצטלם נהדר. שטיפת צבע לעיניים.
בכל טיול יש את בתמונה המנצחת. אז לי יש שתי תמונות הפעם כפר שנקרא ויסקרי. כפר של קסם. מגיעים אליו אחרי
נסיעה ארוכה בנוף שטובל בירוק וכשמגיעים לכפר מגלים שהזמן עצר שם מלכת. נראה שחזרתי בזמן בשלוש מאות
אולי ארבע מאות שנים עם טיפה טכנולוגיה. בתוך הכפר עצמו לא היו כבישים אלא אבנים שידעו הרבה הסטוריה. זוהי
חנות בגדים. ככה היא נראית. ססגונית ותלויה על חבלים מחוץ לבית. אגב – לא היו פחי אשפה ברחוב אלא סלי נצרים
שקשורים לעמודים.
חוץ מצבע בכמויות … היה שם גם שקט. הרבה שקט.
התמונה השניה צולמה בסיביו, עיירת קסם נוספת ששווה לבקר בה. שכרנו חדר במלון בוטיק במבנה עתיר, בעיר
העתיקה. כדי לחוות את האותנטיות של המקום. תוך שיטוט ברחובות אני רואה את הדלת הקסומה הזו שמחזירה אותי
שנים לתקופות שעליהן הייתי קוראת כשלמדתי באוניברסיטה: ימי הביניים.
רומניה ללא ספק שטפה לנו את העיניים לצבעים ועולמות שלא נתקלתי בהם.